שמתם לב שעולם המושגים שלנו ושל המתבגרים שלנו, אולי נשמע אותו הדבר, אבל המשמעות שלו שונה לחלוטין? פגישה עם חברים כבר לא אומרת פעולה בצופים, כדורגל מתחת לבניין או לשבת על הברזלים בכיכר, חברים הם לא תמיד הילדים של השכנים, הילדים מהכיתה, או חבר'ה מהתנועה שפגשנו במחנה קיץ, לדבר עם חבר זה כבר ממש לא להתישב על הרצפה במטבח עם טלפון נייח וכבל ארוך ארוך כדי שתהיה קצת פרטיות.
מאחורי הדלת הסגורה שלהם, מתקיים עולם מקביל, עולם שלם שהוא שלהם, וכל העולם כולו, במרחק נגיעה. כשהם נפגשים עם חברים למשחק, כל אחד מהם יושב בחדר שלו מול המסך, קבוצת החברים כוללת מעבר לחברים מהכיתה גם בני נוער מכל העולם שאוהבים את אותם המשחקים, השיחות כבר לא מתנהלות בטלפון אלא בשיחות צ'ט-וידאו או בהודעות טקסט. המהפכה הטכנולוגית, ובעיקר מהפכת האינטרנט, פתחה בפניהם את העולם והגישה להם אותו ממש אל כף היד.
שנים שרואי שחורות הזהירו מהמציאות הזו, הילדים יהפכו לאנטי-חברתיים, הם יהיו מסוגרים, חסרי יכולת תקשורת וכישורים חברתיים, הם כל כך התמידו במסרים האלה שהמחשבה על הילדים שלנו בחדר, לבד, מול מסך, מעוררת בנו חרדות ופחדים איומים, ובעצם מונעת מאיתנו לראות את המציאות בזוית רחבה יותר, ראלית יותר, אופטימית יותר. אני לא אומרת שאין סכנות, ממש לא! בהחלט יש, אני גם לא אומרת שלא צריך להזהר, להזהיר אותם ולהיות במעקב, יחד עם זה, אני כן אומרת, שהמציאות החדשה היא לא גוון אחד של שחור, וזה בהחלט דורש מאיתנו להכיר וללמוד את העולם הזה כדי להכיר את כל הגוונים שלו.
בבית שלנו, מתנהל שיח פתוח לגבי תקשורת עם העולם, הססמאות למחשב, טלפון וטאבלט של תמר, רשומות על פתק ותלויות על לוח המודעות, לשני הצדדים ברור שאם מישהו רוצה הוא יכול להכנס ולבדוק, זה מעולם לא קרה. אם מתעורר בי חשד, אני שואלת באופן ישיר אם יש לה מה להסתיר, ומזכירה בדרך אגב שאם התחושה הזו תמשך אני יכולה לבדוק. לא פעם בזמן ארוחת הערב אנחנו מעלים שוב את ענייני הבטיחות ברשת, לא לחשוף פרטים אישיים, לא לדבר עם זרים בשיחה אישית, אנחנו שואלים אם פנו אליה בצורה לא נאותה, אם מישהו ניסה לפתות אותה לצילום לא ראוי וכו, יחד עם זה אנחנו מדברים על החברים הוירטואלים כמו על חברים אחרים, שואלים עליהם, מתעניינים, מתיחסים אליהם כאל חלק מהחיים החברתיים שלה.
הסכנות והפחד אורבים לילדים שלנו בהרבה מקומות, התפקיד שלנו להתעניין בחיים שלהם, להיות מעורבים ולצייד אותם בכלים להתמודד, איך להזהר והכי חשוב לשמור נתיבי תקשורת טובים ופתוחים איתנו, במידה ויצטרכו לחלוק חוויות או חששות כשמשהו נראה להם חשוד. אין לנו באמת יכולת שליטה על המציאות, וזה בידיים שלנו, בהחלטה שלנו, אם להתמסר לפחדים האלה או לחפש נקודות אור חיוביות לסיטואציה, לנסות לראות את המציאות החברתית שלהם מנקודת מבט חדשה ואופטימית יותר. אני בחרתי בנקודת המבט האופטימית, והאמת? נגלה בפני עולם חדש ומעורר התפעלות. לא רק שתמר לא בודדה מול המסך, היא מוקפת חברים, אמנם הם נמצאים במקומות שונים על פני הגלובוס, אבל הקשר – אמיתי! מאפליקצית משחק און ליין הם עברו לדיסקורד לצאטים ומשם לשיחות וידאו, הקשר כבר מזמן לא מתנהל בהקשר לאותו משחק מחשב, הם באמת חברים. משתפים אחד את השני בחוויות בית הספר, בקשיים שהם נתקלים בהם עם ההורים, במציאות חיים קצת יותר מורכבת במדינות עולם שלישי, הם יושבים יחד להכין שיעורי בית ובכל סוף שבוע "נפגשים" לסרט משותף. הדוגמה החיה ביותר לשינוי הזה, היא תקופת הקורונה שעברה עליהם, כשהם כבר בחטיבת הביניים, שיכלה להיות תקופה קשה ומבודדת, אבל בזכות התקשורת און ליין, חיי החברה לא הפסיקו לרגע. בנורבגיה לא נסגרו בתי הספר, אבל אחר הצהריים ובסופי שבוע היה קשה יותר להפגש והכיתה שלה החלה ליזום ארועים משותפים און ליין. משחקי תחרות, משחקי בילוש וחידות, בכל יום הם קבעו שעה "להפגש בכיכר" ולבלות יחד כמה שעות, כשכל פעם מצטרפים ילדים אחרים מהכיתה, חלקם מעודדים חלקם משתתפים אקטיביים אבל כולם שם.
צורת הבילוי שאולי לא היתה ברורה לי עד הסוף התגלתה כארץ האפשרויות המופלאות. הכישורים החברתיים באים לידי ביטוי בשיא יכולתם, ההכרות עם עולמות וחיים שונים בתכלית השינוי מהחיים הבורגניים שלה מעלה שאלות ופותחת איתנו דיונים על תהליכי צדק בעולם ובכך מתפתחת אצלה יכולת אמפטית עמוקה יותר, היכולת לתקשר במקביל עם כמה בני נוער מתרבויות ומקומות שונים ולמצוא את המשותף או להכיר את הייחודיות שלהם מרחיבה אופקים ומכינה אותה לחיים בחברה ועולם גלובלים יותר. זהו עולם חדש, קצת מפחיד באופן טבעי אבל חופן בתוכו אינסוף אפשרויות. כדי לשמור על תקשורת מיטיבה ופתוחה וקשר עם עולם המתבגרים שלכם, לכו תצללו אל העולם הזה, תשאלו, תתעניינו, תהיו מעורבים ונוכחים, אתם עשויים להיות מופתעים לטובה. 😊