מתי זה קרה בדיוק, שהשלג הפך להיות "בית"?

לפני שבוע, באיחור אופנתי, ירד השלג הראשון של השנה. קשה להאמין, אבל כבר ממש חיכיתי לו, אני מעדיפה אותו על ימי גשם. מי חשב אי פעם, ששלג יהפך לחלק בלתי נפרד ודי קבוע מהחיים שלנו. 

אומרים שאקדח שמופיע במערכה הראשונה חייב לירות בסוף המערכה השלישית, אז מסתבר שהרמזים לעתיד לבוא הופיעו כבר לפני שנים, ואנחנו? פספסנו את ה"אקדח" הזה, ובגדול. 2010, קיבוץ ליד ים המלח, מיותר לציין, שחורף ממש אין. תמר בת שנתיים וחצי בסך הכל, וחוזרת כל יום מכוסה בחול מכף רגל ועד ראש. ההסבר שלה, עשיתי מלאך שלג. מאיפה לעזאזל הילדה יודעת מה זה מלאך שלג? נריץ את הזמן שנתיים קדימה, ההצעה לרילוקיישן לנורבגיה הגיעה באמצע שנת לימודים, שיתפנו את תמר, שהיתה אז בת כמעט 5 והיא הביעה התנגדות נחרצת למעבר, יש לה חברים, היא מרגישה מוערכת ושייכת, היא הולכת, סוף סוף, באופן קבוע לגן מקסים, אז למה צריך לשנות? התלבטנו קצת מה לעשות, ואז נפל האסימון, מלאכי שלג!! זה יהיה מה שיכריע, ובאמת ככה היה, מאותו הרגע שתמר הבינה, שהיא סוף סוף תוכל לעשות מלאכי שלג אמיתיים ולאורך לא מעט חודשים בשנה, המעבר קסם לה, ההתארגנות למעבר לוותה בהתלהבות גדולה מצידה (קצת פחות מצד אחותה הגדולה, אבל זה לפוסט אחר), ותוך מספר חודשים היינו בדרך לנורבגיה. 

קבלת הפנים היתה נורבגית במיוחד, החורף של 2012-2013 היה אחד החורפים הקשים והארוכים, שראו פה, מזה הרבה שנים. מתחילת אוקטובר ועד סוף אפריל חיינו בעולם של שחור לבן, כשהטמפרטורות צונחות להן ל30- לא מעט פעמים ובהתחשב בזה שהגענו מהמדבר, השוק היה גדול, והחוויה גדולה לא פחות. 

מאז, כל חורף היה שונה, עוד לא היה שוב, חורף כל כך ארוך וקר (20- זה מספיק קר כשאני חושבת על זה עכשיו) והשנה, הוא אפילו הגיע מאוד מאוחר ואני מצאתי את עצמי ממש מחכה לו. באותה מידה שהחורף הראשון היה קר וארוך בצורה חריגה, השנה היה חם באופן מדאיג. אמצע נובמבר ורק עכשיו הטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס, רק עכשיו הכל מתכסה בשכבה לבנה ומרגיעה. באופן פרדוקסלי, שלג, שיורד בזמן, הפך להיות אישור לזה שהדברים מסודרים וקבועים, שהכל בסדר והכל מתפקד כמו שצריך, שמה שמוכר וצריך לקרות אכן קורה, מן רוגע שכזה, שיגרה מבורכת. הציפיה לשלג, לא באמת מסמלת אהבה ללבן הקר הזה, אני מעדיפה בכל יום את החום וחוף הים בארץ, אלא היא יותר צורך באישור שהכל רגוע, אשליה שאין סערות ושינויים צפויים. 

זה החורף ה-11 שלנו כאן בנורבגיה, תמר כבר בת 16 וממש לא מתלהבת יותר מהשלג ,באופן כללי, וממלאכי שלג באופן ספציפי. דווקא פה היא הפכה לישראלית של ממש, שמעדיפה את החום, השמש ובילוי על שפת הבריכה בקיבוץ, על חוף הים או הכנרת או ליד אחד מנחלי הצפון. יחד עם זה, גם עבורה, השלג זו כבר שיגרה, הרגל של איך ומה לובשים כשיוצאים, ועם כל חוסר הנוחות שזה מביא איתו כשהולכים ברגל לבית הספר, זו עדיין תחושה ש"עולם כמנהגו נוהג".

 בתוך הזרות שעוטפת אותי לא מעט, תחושת חוסר השייכות, המרחק מהבית בארץ, השלג הזה שסוף סוף יורד (כבר כמה ימים בלי הפסקה) מרגיש פתאום כמו בית.