מה נעשה עם הכריסמס הזה?

עונת החגים בעולם היא בחודש דצמבר. כריסמס והשנה החדשה נחגגים ברוב פאר והדר וכבר בתחילת נובמבר מתחילים להופיע ברחובות קישוטים, תאורה צבעונית, שווקי החג העליזים והאווירה באופן כללי הופכת לעליזה וחגיגית במיוחד. בעיקר בתקופה הזו של השנה, עולה לא פעם השאלה של הורים ישראלים, איך אנחנו משתלבים בתוך זה? זה לא שלנו ואיך נשמור על הזהות היהודית/ישראלית של הילדים שלנו? איך נהפוך את חנוכה ל"מתחרה" ראוי לכריסמס הזה? 

כמו כמעט בכל דבר בחיים, לפרופורציות יש חשיבות גדולה. חשוב שנשאל את עצמנו, האם הארועים החיצוניים האלה מאיימים על הזהות שלנו? האם חשיפה למנהגים של אחרים עלולה לערער את השייכות שלנו, את המנהגים שלנו? מה המחיר של ניתוק הילדים ו/או המשפחה שלנו ממה שקורה מחוץ לבית, ברחובות סביבנו? לכל התשובות האלה אין תשובה חד משמעית אחת, כל הורה, זוג או משפחה צריכים למצוא את הדרך הנכונה להם, לאחר ששאלו את עצמם את השאלות האלה. אחרי שתמצאו את התשובות, חשוב שתסתכלו על זה שוב, אם מצאתם שזה מאיים עליכם, תבדקו למה בדיוק ואיך אפשר להתמודד עם זה, אם הבנתם שלא אבל חשוב לכם לשמור גם על הזהות האישית משפחתית יהודית/ישראלית שלכם, חפשו את הדרך לשלב, לאמץ חלק מהדברים ולהתאים אותם אליכם. דברו עם הילדים שלכם, שתפו אותם בהתלבטויות שלכם, תהיו כנים איתם כשהם שואלים למה אנחנו לא או למה אצלנו אין. והכי חשוב, תזכרו שאתם בחרתם לגור מחוץ לגבולות ישראל, שהחינוך שלכם בבית הוא משמעותי וחזק ונוכח ולא יפגע או ישבר מכל ארוע חיצוני, ואפשר גם וגם, בכל דבר לא רק בענייני חגיגות וחגים.

 כשעזבנו את ישראל, היה לנו ברור שאת החגים נמשיך לחגוג בצורה הכי שמחה ומשמעותית שאפשר, יחד עם זה, עברנו לפה, ישראלים ויהודים יחידים בעיירה קטנה במרכז נורבגיה, ושמחנו לקחת חלק בחגיגות של השכנים שלנו, הסברנו בשפה פשוטה וברורה לתמר, שכמו שלנו יש את החגים שלנו, שאף אחד סביבנו לא חוגג אבל אנחנו מזמינים חברים להשתתף איתנו, ככה אנחנו, חוגגים איתם את החגים שלהם, ושאפשר לשמוח עם אחרים בלי לאבד את מי שאנחנו.

 אני לא אשקר, הפיתויים של כריסמס הצבעוני, הראוותני, היו גדולים, ולאט לאט "גיירנו" חלק מהמנהגים שהתאימו לערכים והמטרות שלנו. הAdvant calander שסופר את הימים מה1 בדצמבר עד הכריסמס הפך לחנוקלנדר שסופר (בדיוק את אותה כמות ימים) מא' כסליו ועד חנוכה, שרשראות מנורות צבעוניות ממלאות בתקופה הזו את הבית, כיאה לחנוכה חג האור, דמי החנוכה הפכו ל8 מתנות קטנות לכל אחד מימי החג, ובשלב מסויים, כשתמר שאלה למה אי אפשר "לגייר" את העץ, גם את זה עשינו, בחרנו אחד שהוא עץ של אורות ולא עץ כריסמס טיפוסי, תלינו עליו הרבה מאוד סביבונים והפכנו אותו לחלק מהחג החדש שבנינו לנו. 

תמר יודעת לאן היא שייכת, מה הזהות שלה, בעיקר כי זה חשוב לנו בבית ואנחנו מקפידים לשמר מה שאפשר, החברה מסביב עם החגים והמנהגים שלהם, הם תוספת ברוכה להתפתחות האישית של כל אחד מאיתנו אבל לא מהווים איום על מי שאנחנו. זה נכון, זה לא פשוט, מצריך החלטה ברורה של מה חשוב לנו ומחשבה עמוקה איך לעשות את זה, וכן, גם אמונה מלאה שמה שאנחנו עושים משמעותי ועמוק ולא ישבר מכל מנהג או שוני חיצוני. 

החגים הופכים להיות קצת יותר מורכבים כשנמצאים רחוק, בעיקר בלי קהילה מסביב, אבל יצרנו לנו מסורות משפחתיות חדשות, דרך ייחודית לחגוג, אנחנו מזמינים חברים לא יהודים לחגוג איתנו, מכינים משלוחי מנות למורים בבית הספר בכל חג ובעיקר מאפשרים לעצמנו להיות נוכחים במקום ולהביא איתנו את מה שייחודי לנו. 

שתהיה לכולנו תקופת חגים מוארת ושמחה וששנת 2023 תביא איתה בשורות טובות, הרפתקאות חדשות והרבה שקט.