22Feb
לפני כמה שבועות עלתה שאלה באחת מקבוצות הפייסבוק שאני חברה בהן - איזה דבר גדול עשיתן ברילוקיישן? היו כמובן תגובות שונות ומגוונות אבל אחד הדברים שלה לא פעם הוא, שעשינו המון דברים קטנים, ושסך ההצלחה יש מי שיקרא לזה השרדות ברילוקיישן היא, היא הדבר הגדול.
השאלה הזו גרמה לי לחשוב לעומק על הדרך בה אנחנו "מודדים" את הילדים שלנו, כמה הם הצליחו, איזה דבר גדול הם עשו בבית הספר, מה הכשרון הייחודי שלהם ששווה להשקיע בו, ולפעמים, אנחנו שוכחים בדרך את הדברים הקטנים, הלא פחות חשובים, אלה שהם הבסיס האמיתי והיסודות לאותו דבר "גדול" שהילד או אנחנו השגנו.
להצליח לעמוד במשימות החיים הקטנות, לקום לבית הספר או העבודה בזמן, להתרכז בשיעור או בפגישה משעממת, להיות נעים ונחמד לחברים או קולגות גם כשאין לנו מצב רוח מעולה, להספיק לאכול, לישון, להיות בקשר עם בני משפחה וחברים, לעבור מבחן בכל מדד שהוא, לעמוד מול דרישות חברתיות, לא פעם תובעניות, לא לוותר על מי שאנחנו ולא להגרר אולי גם להגרר מדי פעם אבל להצליח להתאושש מזה - כל זה מבלי להתמוטט בסוף היום לחלוטין.
החיים שלנו, כמו של הילדים שלנו, מורכבים מהרבה מאוד רגעים קטנים, שהם בעצם גדולים, הרבה דברים יומיומיים, סיזיפיים, שהיכולת לעמוד בהם בלי הפסקה היא הדבר הגדול באמת.
"לשרוד את בית הספר", "לשרוד את גיל ההתבגרות", "לשרוד לחצים חברתיים" ועוד... חשוב לעצור לרגע מדי פעם, אפילו פעם ביום, להתפעל, להתעודד ולהעריך את הדברים הקטנים האלו, את ההישגים חסרי התהילה האלו ולא רק את הזכיה באליפות.
הערות
